התאהבות

ישנה תקופה כזו שבה אנו רואים רק את יופיו של האהוב האור האינסופי שהוא הוא זורח אלינו בעוצמה ואנו זוכים לרגע קט לראות את האמת של הנשמה

החסד הזה אינו ניתן חינם כי אם בכדי שנוכל לתמוך באמת בצמיחה אחד של השני שהרי אין אדם גדל אלא בסביבה שבה אורו האינסופי נראה באמת

ובמקום הזה, כמו נשלחת לנו הזמנה לחוזה משולש אני אתה ואלוהים אני מתחייבת להזכיר לך, את ליבת האלוהות שלך שראיתי ולהאיר לך את הדרך לשם בפנס לבי

אך האם נזכור זאת כשנפגוש את כל אותם מעגלים הסובבים סביב הליבה? חומות הלב גווני האישיות המרובדת המקומות התקועים האם נזכור אז את תפקידנו המקודש להזכיר ולזכור איך נראית הליבה ולכוון לשם?