לידה מחדש - תיאור סשן אומניתרפי

הוא מגיע בעקבות כאבים בשכמות. בחור בן 30 עם נוכחות מיוחדת. עדינות וקשב רב משתקפות דרך המבט שלו. מספר שהוא אוהב לנגן ולכתוב ולמחייתו עובד במחסן גדול, מנהל עובדים.

הכאבים בגב מציקים ולא נותנים לישון ובבוקר הוא קם לעבודה בלי חשק.

"ומה היית הכי רוצה שיקרה בחייך?" אני שואלת.

"לעבוד במשהו שאני אוהב. לסמוך על עצמי שזה אפשרי"

אנחנו מתחילים את העבודה על מיטת הטיפולים. הוא שוכב על הגב ואני מבקשת ממנו לנשום לעומק ולשים לב לתחושות שיש ברגע זה בגוף. תוך כדי אני מנכיחה את הגוף בעזרת מגע ברגליים, בידיים ובבית החזה.

כשהעור פוגש מגע, מתח שנצבר בגוף מתחיל להשתחרר ואפשר להירגע ולהתחבר אל התחושות העדינות הנמצאות מתחת לפני השטח. באומניתרפי עומדים לרשותי מגוון כלים מעולם המגע. נענוע, טלטול, מגע עמוק או מרפרף, נוכח וסטטי או חזק ומעורר. כמו כן, אני יכולה לבקש מהמטופל לנוע ולהביא כוח בעצמו.

אני מטלטלת את היד קלות ומגלה שהיא כבדה מאוד. כאילו אין בה טיפת אנרגיה. אני מציבה את כף היד שלו כנגד כף היד שלי ומבקשת שיביא התנגדות וידחוף את כף היד שלי. אני שוב מגלה שאין אפילו גרגר של רצון או כוח. היד מסרבת להתאמץ. אני שואלת "מה התחושות כרגע ביד?" והוא עונה "זה כמו מדבר. מקום שאף אחד לא ביקר בו שנים והוא התייבש" ומה התחושה בשאר הגוף? "עצלות" "אתה מכיר את התחושה הזו מהחיים שלך?" "ברור" "ומה אתה עושה כשזה מופיע?" "אני מצווה על עצמי - פשוט קום!" הוא עונה.

חלק עיקרי מהגישה הוא לאפשר לכל החוויות שיש בגוף לבוא לידי ביטוי ולחקור אותן יחד. אני מציעה: "בוא ניתן רגע מקום לעצלות הזו. תן לעצמך להיות הכי עייף, עצל וכבד". הוא מסכים. אני לוקחת את ידו ומניעה אותה בחלל באיטיות. מבקשת ממנו לאפשר את הכובד והעצלות. ניכר שיש עונג בתחושה הזו. הגוףנפש מקבל את האפשרות להגיד לנו משהו. אני שואלת "מה אתה כשאתה ככה?" והוא עונה "אני עף" אני ממשיכה בתעופת הידיים, מניעה אותן בתנועות איטיות ועגולות כמו כנפיים. גם השכמות הכואבות נעות ומקבלות תשומת לב במגע ובתנועה. הוא אומר "אני גאה בעצמי, אני יפה וחזק, כמו ציפור ענקית. כמו עוף החול" ואני רואה בדיוק למה הוא מתכוון. הוא זורח. לאט לאט אני מניחה את ידיו בחזרה לצידי גופו. שלווה מיוחדת מסתררת בחדר. אנחנו נושמים אותה.

כשאנחנו מתיישבים לדבר על מה שהיה הוא מתבונן בי בעיניים גדולות. "מה זה היה?" (סשן אומניתרפי יכול בהחלט להרגיש לפעמים כמו חוויה פסיכדלית).

אחרי רגע של שקט אני אומרת "נראה שלידיים שלך אין עוד גרגר של אנרגיה לעשות משהו שלא מחובר ללב".

והוא עונה "כן. אני הבנתי את זה כבר לפני שנתיים. הסשן הזה הזכיר לי איך זה מרגיש לעוף" "זמן להוליד את עצמך מחדש?" "לגמרי!" הוא יוצא עם תחושה חדשה בגוף וניצוץ בעיניים.

בהיעדר יכולת לדבר במילים, הגוףנפש מדבר אלינו בתחושות ובדימויים. זהו קול עדין שלעיתים נעלם מאוזנינו בתוך מרוץ החיים הרועש והתזזיתי. כאשר ניפתח אליו מרחב של הקשבה, הוא יבוא לידי ביטוי ויתן לנו אינפורמציה חשובה וחוויה חדשה בגוף ובלב.