עבודת גוף נפש עם סיטואציה ספציפית מהחיים
היא עובדת כגננת בגן ילדים. היא אוהבת את העבודה שלה ומרגישה סיפוק רוב הזמן. בשבוע האחרון היא פוגשת תסכול וכעס בעקבות סיטואציה שקורית בגן באופן קבוע. היא מבקשת לעבוד עם התחושות שעולות בה על מנת לראות זווית חדשה.
ישנה ילדה בגן, שבכל פעם שיש מפגש קבוצתי, היא מתחילה לרוץ בסיבובים באמצע ולהתעלם מבקשות הגננת. כשזה קורה, עולה במטופלת חמת זעם והיא לא מצליחה לתפקד כמו שהייתה רוצה.
עבודת גוף
המטופלת נשכבת על גבה ואני מבקשת ממנה לנשום לעומק ולהרגיש את התחושות שיש בגוף כרגע. אני מנכיחה את הידיים והרגליים בעזרת מגע, על מנת לחזק את הנוכחות בגוף.
היא מתארת תחושה עמומה באזור הבטן התחתונה.
אני ניגשת אל האזור ומניחה את כף ידי עליו.
היא מתארת תחושה מעניינת: "כאילו החלק החיצוני של הבטן אינו שייך לי".
אני מבקשת ממנה לאפשר את התחושה הזו ואפילו לדחוף מעט את הבטן לכיוון היד שלי, כאילו היא רוצה להוציא את החלק הזה.
היא עושה את זה ומגלה יכולות מדהימות לנפח ולהקטין את הבטן. זה מעורר צחוק והיא אומרת "מרגיש כמו פיצ'ר חדש שמצאתי".
היא מנפחת את הבטן.
"איך זה מרגיש להיות ככה?" אני שואלת.
"זה מרגיש כמו לתפוס מקום. זה לא טבעי לי"
אנחנו חוקרות את התחושה הזו.
היא אומרת "זה מרגיש טוב לתפוס מקום, אבל יש בזה גם מאמץ שמרגיש מיותר"
אנחנו משחררות את הבטן.
עולה בה קול שאומר "עד מתי תצמצמי את עצמך! את כבר בת 46! למען השם"
אני שואלת אותה אם תרצה לחקור דווקא את הצד המצומצם.
חלק עיקרי בגישת האומניתרפי הוא לתת מקום גם לצדדים הפחות נעימים או אטרקטיביים, אלו שבדרך כלל נרצה להחביא.
אני שואלת: "איך את מצמצמת אותך? בואי תעשי את זה בגוף"
היא מכווצת את הכתפיים, מצמידה את הידיים לגוף, מביאה את הסנטר לכיוון החזה.
היא שוהה שם מספר נשימות. היא אומרת: "ככה אוהבים אותי, קטנה".
אנחנו נשארות עם זה קצת. נותנות לגוף להרגיש את מה שהוא עושה באופן אוטומטי. נושמות.
כשהגוף עושה בכוונה תנועה מסויימת אשר בדרך כלל הוא עושה באופן אוטומטי, משהו חדש נלמד. האוטומט עולה אל המודעות, וזו היא ההתחלה של השינוי. היכולת לבחור מחדש.
כשזה מרגיש מספיק, היא מתחילה לשקשק את הגוף, ואני איתה. משקשקת את הידיים והרגליים שלה.
עולה צחוק ושעשוע ואיתו דמות.
היא רואה לעיני רוחה אמריקאית שמנה עם חזה גדול, הדמות העסיסית משקשקת את גופה בשמחה ובשחרור וקוראת לעברה shake it baby!!
שתינו צוחקות מהיופי ומהחופש של הדמות הזו ושל האפשרות שהיא מביאה.
היא מזקקת את מה שנלמד מהדמות: "היכולת להיות גם רפויה וגם לתפוס מקום"
איכות חדשה נלמדה דרך הגוף.
אני שואלת אותה: "איך האמריקאית הזו הייתה מנהלת את המעגל בגן? מה היא הייתה עושה?"
והתשובה מונחת שם, פשוטה.
"אני מזמינה את כולם להיעמד ולשקשק ולרוץ בסיבובים, ביחד עם הילדה הסוררת!"
כמה חכמה, מקוריות וחוש הומור יש בגוף שלנו!
Comments